ב-7 באוקטובר חטף חמאס את דודי עמירם קופר ורעייתו נורית מביתם בקיבוץ ניר עוז. נורית שוחררה מהשבי לאחר 17 ימים. נכון לכתיבת שורות אלה, עמירם עדיין חטוף בעזה. עמירם הוא משורר, פזמונאי ומלחין שיצא לאור. אם תלחץ על הכפתורים על המסך הוא ישמיע את השיר שלו ""שיבולי פז" על קציר החיטה. הכפתור השני מנגן את שירו "שמש של יום", אשר הזמר הישראלי המפורסם מיכה שיטרית שר לו גרסת כיסוי, השיר עוסק בשמש הזורחת על פני הארץ. יצירות האמנות שלי מציגות את עמירם יושב לבדו במנהרה של חמאס ומופשט מזהותו. בתוך המנהרה מופיעים שמות כל בני משפחתי שמתו בשואה. בצד השני מופיעים שמותיהם של 134 החטופים שעדיין נמצאים בשבי חמאס. החלק החיצוני של המנהרה הוא כמו חיבוק המקיף את עמירם עם תצלומים מההיסטוריה המשפחתית שלנו. הוא כולל גם כמה משיריו וכתביו האהובים. כלניות אדומות הן הפרח הלאומי של מדינת ישראל, הו צומחות ממש ליד ניר עוז. פרח הנורית הצהוב שעומד בודד הוא לכבוד דודה רבתא שלי, נורית. הצבע הצהוב מסמל גם את החטופים. טיפות הטל על הפרחים משתלבות ויוצרות את שמי טליה, שמתורגם כ"טל אלוהים". הטל מייצג גם את מחזור החיים: דמעות של עצב ושמחה. הפרחים מסמלים את כך שהשורשים שלנו חזקים. מה שלא יקרה, אנחנו תמיד נפרח! דורות ממשפחתי חיו בזוועות כמו הפוגרומים באוקראינה ובפולין, השואה, הגולאגים הסובייטים ועכשיו גם ה -7 באוקטובר. המנהרה נותרת פתוחה עם אור בקצה שמייצג שלא משנה הדברים הנוראים שעומדים בפני העם היהודי, תמיד חייבת להיות לנו תקווה. האור שלנו לעולם לא יכבה.
