שלום, שמי ליזה. אני תלמידה בית ספר יוענה ז'בוטינסקי. אני בת 13 ובאתי לספר על משפחתי שעברה מאוקראינה לישראל. בסוף שנת 2000 המשפחה שלי החליטה לעבור מאוקראינה לישראל. הם החליטו לעבור לארץ בגלל שהמצב במדינה שלהם לא היה קל, בעיקר מבחינה כלכלית. לארץ עלו אמא סבתא סבא וסבתא-רבא שלי ולאחר כמה חודשים גם דודה ובן דוד שלי עלו לארץ. משפחתי עלתה באוניה דרך הסוכנות שעזרו להם בכל המעבר. בהתחלה היה קשה לעזוב את המדינה שבה הם גרו חצי מחייהם ולעבור לגור לארץ שונה לגמרי. סבתא שלי באותה תקופה כבר גרה בישראל. בהתחלה היה לא קל בכלל: העלייה דרשה הרבה מאמצים, החלטות לא פשוטות ובהחלט הרבה כוח פיזי וכוח רצון להתרגל לחיות במדינה אחרת לגמרי. היה קשה מאוד היו צריכים ללמוד באולפנים וגם שם לא הכל היה ברור. בעבודה היו קשיים כי לא היה למי לפנות ולשאול. בסופו של דבר המשפחה שלי לא התחרטה על זה שעברה לגור בארץ. בחרתי לעשות את העבודה שלי בצורת שעות חול. שעון החול מסמל זמן באופן כללי, ובפרט בעבודה הזו הוא מסמל את הזמן שחצי מהחיים של המשפחה שלי עברו באוקראינה, ולאחר המעבר לישראל עברו שנים רבות. שעון החול מציג מראה שהרבה זמן משפחתי גרה באוקראינה וביום אחד הכל התהפך ופתאום הם עברו לישראל וגרים פה כבר מעבר ל-20 שנה. אוקראינה זה כבר בעבר, זה כבר ממש נשאר רחוק. המדינה שלנו היום זה ישראל. ישראל זה הבסיס שלנו איפה שאני גרה ואיפה שהמשפחה שלי גרה.
