העבודה של לילך מנציחה את בית הקפה שהיה לסבה ולסבתה באתיופיה. בבית הקפה שהיה ברשותם הם העבירו מזון ושתייה לאנשים שהתחילו את המסע שלהם לארץ ישראל ועצרו בבית הקפה כדי לנוח ולאסוף אוכל. מסיבה זו בני המשפחה לא עלו לישראל במבצעים השונים. סבא וסבתא של לילך ידעו מה הסיכונים בעבודתם ובכל זאת הם המשיכו במעשים שלהם. פעילותם נודעה לממשלת אתיופיה והסבים נאסרו. סבתא השתחררה לאחר אחד עשר חודשים ואילו סבא שוחרר רק לאחר שנה וחצי. בעזרת המוסד וארגונים נוספים עלתה המשפחה לארץ ישראל. בית הקפה השאיר זיכרון רחוק וחשוב לא רק ללילך ולמשפחתה אלא לכל יהודי אתיופיה שהכירו את הסבים. על פעילותם זו הוכרו הסבים כאסירי ציון.
סיפור משפחתי
ע״ש מנואל הירש גרוסקופף