סבא וסבתא שלי מצד אבי גרו בווינה, הייתה להם חנות עתיקות בת שתי קומות עם מעלית פנימית, הם חיו חיים טובים, אבל עם פלישת הגרמנים לווינה הכל השתנה. כשהם הגיעו שלחו את היהודים לגטאות, אבל סבא רבא שלי, אלברטו נגל, לא ציית. הוא שכר דירה בבניין מול מפקדת האס אס ומשם תכנן את טיסת משפחתו לחירותם, בעזרת קרוביו. הם קיבלו דרכונים וויזות צ'יליאניות וקנו רכב שינה (דבר שהיה אסור ליהודים) כדי לנסוע למרסיי, שם היו לוקחים סירה לדרום אמריקה. המאבק ההרואי שלהם לחופש הוא הסיבה שבגללה בחרתי לבסס את עבודתי סביב הרכבת הזו, שכן עבור משפחתי היא מייצגת את הבריחה לחיים ולהישרדות, אבל היא גם מייצגת את הזיכרון של מיליונים שלא היה להם את אותו המזל ונהרגו על ידי נאצים ברברים.
סיפור משפחתי
ע״ש מנואל הירש גרוסקופף