סבא-רבא שלי, מנחם בן-ארי, נפטר ב-1967. לא זכיתי להכיר אותו, אבל למדתי שהיה אמן וצייר מוכשר. הכישרון האמנותי עובר במשפחה - סבא שלי, אבי בן-ארי, גם הוא צייר וגם אני מאד אוהבת לצייר.
שבועיים לפני פטירתו, שלח סבא-רבא שלי ציורים לתערוכה שתכנן להציג בוינה, אוסטריה. הוא נפטר במפתיע והציורים נעלמו! במשך השנים סבא המשיך להאמין שיום יבוא והם יימצאו.
כשהייתי בת אחת עשרה סבא שלי נתן לי צילום שחור לבן של אחד הציורים שנעלמו, "נגן המנדולינה". זה היה הציור האהוב עליו והוא קיווה שאצליח לשחזר אותו מהצילום המטושטש שנותר.
שנה עברה ולגמרי במקרה, ההורים שלי קיבלו שיחה מפתיעה – הציורים נמצאים בוינה והמשפחה מוזמנת לקבל אותם במתנה! התורם הנדיב היה הנכד של בת הזוג של מנחם, שלא ידע שחיפשנו את הציורים כל השנים. לאחר חמישים וחמש שנים של געגוע, תוך מאמצים לוגיסטיים והתגייסות משפחתית, סבא שלי החזיר שלושים וחמישה ציורים אבודים לארץ.
בחרתי להציג בעבודתי שניים מהציורים האבודים של סבא-רבא מנחם לצד הפרשנות שלי עבורם. בעוד שהוא צייר בצבעי שמן על בד, אני בחרתי לצייר אותם באופן דיגיטלי הנותן כבוד לציורים המקוריים בשילוב הסגנון האישי שלי.
לצד הציורים בחרתי להציג את ציר הזמן המדגיש את משך התקופה והגעגועים של סבא שלי לאביו ולציורים האבודים. חיים שלמים עברו מאז, ואני שמחה שסבא שלי זכה לקבל משהו מאביו בחזרה.
זכיתי לסגור מעגל של ארבעה דורות במשפחה.
עבודה זו מוקדשת לזכרו של מנחם בן-ארי.
סיפור משפחתי
ע״ש מנואל הירש גרוסקופף