כוס הקידוש של משפחתי היא חגיגה של אבות אבותיי. היא טיילה ביבשה, בים ובאוויר ממש כמונו. היא התחילה את מסעה ב-1878 כאשר סבא רבא רבא רבא שלי, דוד, עבר מעיראק להודו. הוא עזב את בגדאד לבומביי כדי לסחור ולייצר כובעי פאז. עשרים ושבע שנים לאחר מכן, הוא העביר אותה לבתו ננסי. לסבתא רבתא שלי, ננסי, וסבא רבא שלי, משה, היו 3 ילדים: דוד, דיאנה ופרדי. כוס הקידוש הועברה לדוד פרדי ב-1961. הוא השתמש בה בכל ליל שישי במהלך תפילות שבת. דוד פרדי היה ידוע בכך שהביא הביתה מבקרים מחו"ל שהגיעו לבקר בבית הכנסת אליהו בבומביי. האירוח שלו הפך מוכר לתרמילאים ישראלים שחיפשו מקום לקבל ארוחה בשבת וליהנות מחברה טובה. ב-1991 סבא וסבתא שלי עברו לאנגליה אז דוד פרדי העניק להם את כוס הקידוש כתזכורת למורשת שלהם. הכוס נשארה שם במשך שני עשורים. סבא וסבתא שלי, שאול ואליזבת, נתנו את הכוס להורים שלי כשנולדתי ב-2012 ואז הכוס באה איתנו לניו יורק. היום, אנחנו משתמשים בכוס בשבת עם כל המשפחה. כוס הקידוש שלנו נסעה בכל רחבי העולם ממש כמו המשפחה שלי.
